הראיות הגיעו מהשרת של התוקף עצמו, שנראה בהתחלה כמו שרת פיתוח שהוגדר לא נכון. בפועל זו הייתה פלטפורמת התקיפה שלו, עם יותר מ-90 אלף קבצים: השיחות של הסוכנים, היסטוריית הפקודות, כלי תקיפה, פרטי התחברות ונתוני קורבנות. לפי החוקרים, מודלים מסחריים סירבו לרוב לעזור, ולכן הסוכנים רצו כמעט כולם על גרסאות מקומיות של DeepSeek, GLM ו-Qwen שמנגנוני הבטיחות שלהן הוסרו.
הנזק החמור ביותר שאומת היה ברשומות שיגור של מוקד 119 (כיבוי והצלה) בשבעה רובעים בטאיפיי, שנשלפו מממשק API חשוף, ובפלטפורמה של מכבי האש שחשפה בלי סיסמה נתוני מטופלים מ-2018. הסוכנים גם שלפו נתונים מחברת הלוואות טייוואנית ומשלוש אוניברסיטאות בתאילנד באמצעות הזרקת SQL. הם גם טעו: כלי סריקה אחד המציא חולשות, ויותר ממחצית הממצאים החמורים שלו היו שגויים.
המסקנה של Acronis: הסוכנים הצליחו בעיקר מול נתונים שכבר היו מוגנים בצורה חלשה, ונכשלו בכל מקום שבו נאכפה התחברות או סינון תקין. מה לעשות: לסגור ממשקים ופורטים חשופים, לתקן חולשות ידועות בבסיסי נתונים ולאכוף אימות על כל ממשק. לא ברור אם הארגונים שנפגעו קיבלו הודעה.